אודות

טקסט של לנה זידל על שתי כפולות (“אשת האומן”) מתוך ספר אמני אגריפס 12

לנה זידל, אשת האמן 4, 2018, פסטל יבש על נייר, 38X104, כפולת עמודים מתוך ספר אמני אגריפס 12
 
אשת האמן 4 / לנה זידל
 
הרישום “אשת האמן 4” הוא פרפרזה שמנהלת דיאלוג אירוני עם הציור “גבירה עם סמור” של לאונרדו דה וינצ´. אך מלבד ה”גבירה עם סמור”, הרישום “אשת האמן” גם מתכתב עם הדיוקנאות של נשים לאורך ההיסטוריה; עם דיוקנאות מתקופת הרנסנס, מתקופה הרומנטית ועם דיוקנאות נשים במאה ה-21. העבודה מעלה את השאלה: מי היא “אשת האמן” של היום? איך השתנה הדימוי? מה שרד מהדימוי הקלסי? 
 
העבודה מייצגת ניסיון להגדיר מחדש את דמותה של “אשת האמן” ומציגה אישה (שראשה נשאר מחוץ לפריים) כשידה השמאלית מונחת על ראשו של זאב. מבחינה סימבולית, דמותו של הזאב מייצגת כוח פראי, חיבור לטבע, לאינטואיציה ולראשוניות. האישה שבתמונה, ספק מייצגת אישה אמיתית, ספק – מופיעה כציטוט מציור אחר. זהו רישום שעשוי על ידי אמנית שהיא גם אשת האמן (אשתו של עודד זידל). בניגוד למצב הקלסי: אמן-גבר-בעל, שמצייר את אשתו – האישה שבפורטרט מציגה קווי אפיון אחרים: זוהי אישה יצירתית שיודעת לאלף זאבים… כרגע,”במטבחה”, מונחות צלחות וקופסאות עם שפע של גירי פסטל צבעוניים שמרמזים על תהליך יצירתי, על ריבוי מרכביו ועל אינספור אפשרויות, דרכים ווריאציות בישול של “מרק החיים”.

לנה זידל, אשת האמן 5, 2018, פסטל יבש על נייר, X10438, כפולה מתוך ספר אמני אגריפס 12.

 
אשת האמן 5 / לנה זידל
 
“אשת האמן 5” מציצה מאחורי השולחן המכוסה בגירי הפסטל: שער כתום, גבות, עיניים; רק חלק עליון של פניה גלוי לעין, במקומם של האף והפה – קופסאות וצלחות מלאות בגירים. הגירים הצבעוניים, הם כלי ביטוי שווה ערך למילים, שווה ערך לפעולה יצירתית. הגירים הם כמו דרכים, כמו מסלולים שאפשר לשוטט בהם – פזורים כחתיכות פזל שניתן להרכיב מהם כל דבר כולל את החיים עצמם. הזאב שמציץ מצדו שמאלי של הרישום, מרמז על הצד הפראי של “אשת האמן” וחלק איתה את “ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות” בשדות של גירי הפסטל.
 
לנה זידל

אשת האמן (פז תלפיות) 2017, פסטל יבש על נייר, 106X184

אשת האמן 2 (אומנות המיזוג) 2017, פסטל יבש על נייר, 106X183
 
לעבודות נוספות – “אשת האומן” – לחץ כאן
 
תמונות מהתערוכה “ספר אמני אגריפס 12” – לחץ כאן