אוצרות

אמני הגלריה אגריפס 12 במחווה למשה קסטל / אסנת שפירא

הפרויקט המשותף שנוצר בין הגלריה ´אגריפס 12´ לבין ´מוזיאון הצייר משה קסטל הניב דיאלוג חזותי עשיר ומרתק. הגלריה על שלל אמניה, בעלי תמות שונות, כל אחד בעל סגנון אישי וטכניקה אחרת יצרה שיח אסתטי המחדד את ההתבוננות עליהם עצמם וכן משקף את שפתו הייחודית של משה קסטל.

כאוצרת המוזיאון, נחשפתי תוך כדי הפרויקט לסוגיה אילו מרכיבים ביצירתו של משה קסטל התגלו כרלבנטיים עבור אמנים אלו. הפרויקט מעמיק את ההיכרות עם אמני הגלריה הנטועים בשדה האמנות בארץ. מהלך זה הביא להתגבשות פרויקט יוצא דופן, בו קבוצת אמנים הטרוגנית עורכת דיאלוג עם אמן בודד, שזכה למעמד חשוב בהיסטוריוגרפיה של שדה האמנות הישראלי, משנות העשרים ועד לשנות השבעים של המאה הקודמת. בכך, אנו במוזיאון הצייר משה קסטל שמחים על ההזדמנות לתרום תרומה משותפת לשדה אמנות מקומי ותוסס זה. אנו מקווים לתרום להתחדשות ולריענון המבט, השיח והמחקר על משה קסטל ופעילותו האמנותית הענפה בזירה המקומית, היהודית והבינלאומית.

משה קסטל ( 1907-1991 ) נולד בירושלים למשפחה שעלתה לארץ לאחר גירוש ספרד.
בנערותו למד בבצלאל ( 1922-1925 ) ובשנת 1927 הגשים את חלומו לנסוע לפריז, מרכז האמנות בעולם המערבי. קסטל חי ויצר בפריז ציורים נוסטלגיים מהווי חייו בבית יהודי ספרדי ושורשי בארץ, בשלהי התקופה העות´מנית. לאחר שלש-עשרה שנים בהן הושפע מאמנות מערבית מודרנית וממסורת הציור של אסכולת פריז, נאלץ לברוח חזרה לישראל עם כניסתם של הגרמנים לפריז. קסטל בחר לשבת בצפת ולצייר נופים שלה וסביבותיה, לתאר בתי כנסת מבפנים, בהשפעה בולטת של אסכולת פריז ומגמות ארכאיסטיות. לקראת סוף שנות הארבעים הוא מתאר סצנות מקראיות באופן נאיבי, עממי ומסוגנן בהשראת פול קליי ג´ואן מירו, בשילוב עם מקורות השראה מקומיים כמו ריצפת הפסיפס של בית הכנסת מבית אלפא. בפעם הראשונה בה הגיע לניו יורק, הוא שוהה בה כשנתיים במקום שבועיים ( 1952-53 ). בהשראתה, אמניה מאירופה ואסכולת ניו יורק הוא מפתח מודרניזם אישי ומופשט הבנוי מאותיות עבריות.

עם חזרתו לצפת, הוא מתנסה בשימוש בחומרים “לא מקובלים” כבזלת, חול ואדמה ומפתח סדרה של תבליטי כתב יתדות. לאחריה תבוא סדרה של כתב עברי ולבסוף הוא משלבם עם דמויות למודרניזם עברי תבליטי וארכאי, העשוי מבזלת ופיגמנטים שזכו להכרה בינלאומית.

במונוגרפיה חדשה פרי עטו של האוצר, החוקר והאספן גדעון עפרת משה קסטל: לקראת אמנות ס”ט כותב המחבר על מאמץ עקבי של האמן להשריש את יצירתו מתוך מקורות מזרחיים שונים (אמנות מצרית, מיניאטורות פרסיות, ציור עממי צפתי מהמאה ה- 19 ) ולחברם למסורות אירופאיות ספרדיות, צרפתיות ואיטלקיות גדולות לצד שאיבה בו זמנית ממקורות יהודיים עתיקים לצד אוונגרד מודרניסטי, דרך פריזמה אישית ובהמשך ישראלית ומוסדית.