אוצרות

שלושה אוטובוסים סביב אי תנועה ירוק – גם הם מעוררים הרהורים מעורפלים: האם התנועה במעגל היא אנלוגית לקיפאון? או ש…לא? האם זהו מעגל החיים והמוות? אך מעל האוטובוסים הסובבים – זורחת החמה… או הלבנה? (אי תנועה, 2017).

ואולם, הטרגיות והמלנכוליה בעבודותיו של יחילביץ´ תמיד שזורות באדיקות  עם הקומיות. קווי המתאר הפשוטים של הדמויות מאזכרים גיבורים תמימים של סרטי אנימציה – הם תמיד עסוקים: הם שוחים, קופצים, נעים, חותרים, תמיד מכוונים למטרה, שידיעתה שמורה רק להם. נדידתם – הפלגה בקווי החיים: מי בדילוגים, מי בזינוקים, מי בזחילה ומי בנפילה.

למרות האזכור המתמיד בנוגע לסוף המסע הממתין לכולנו, נוצר הרושם, שמיכאל יחילביץ´ דווקא אוהב את גיבוריו. נדמה שהאמן שולח מבט פילוסופי בכיוון התנועה של הדמויות האנושיות בחלל ובזמן: שולח חיוך של חמלה לכל המקפצים והחותרים…וכמובן, שולח חיוך, קודם כל – לעצמו.