אודות
לנה זידל: הצטרפותי לקבוצת לוויתן
קבוצת לוויתן, חלבניקוב 100 (מיצג), 1985, תהלוכה ברחוב דיזינגוף, תל אביב. בשורה הראשונה משמאל (על הסוס): מיכאיל גרובמן. בשורה השניה, מימין לשמאל (נושאים את האוהל): לנה רבינוביץ (לנה זידל), מרק קפצ´יץ, דינה בליך. בשורה השלישית, מימין לשמאל: בוריס יוחבץ, איליה זונדלביץ´, מרה זונדלביץ´
הצילום מתוך האתר של מיכאיל גרובמן: https://www.grobman.info/procession-khlebnikov-100-tel-aviv-1985-3/
הצטרפותי לקבוצת לוויתן / לנה זידל (לנה רבינוביץ´)
נולדתי בלנינגרד (סנט פטרסבורג), ב- 1962. ציירתי מאז שאני זוכרת את עצמי, בערך מגיל 4. הורי (אולגה ופליקס רבינוביץ´) טיפחו את אהבתי לציור ומגיל צעיר לקחו אותי לתערוכות של אמנות בלתי רשמית (בדירות פרטיות) ולמוזיאונים (מוזיאון הרמיטאז´, המוזיאון הרוסי וכו´). מגיל צעיר הורי הראו לי אלבומי אמנות הקריאו לי ספרים לפני השינה מתוך ספרי ילדים עם איורים מפוארים, אותם אני זוכרת עד היום. הלכתי לחוגי ציור ושירה. מגיל 11 עד 13 (1973-1975) למדתי בבית ספר לאמנות בסנט פטרסבורג. עלינו לארץ בינואר 1976.
בארץ למדתי בתיכון לאמנויות תלמה ילין. באותה תקופה (1968-1983) לימדה שם מרים טוביה בונה. היא הייתה מרצה לתולדות האמנות. כשהגיע זמן לבחור נושא לעבודת בגרות, ניגשתי אליה ואמרתי שבחרתי לכתוב על אמנות בלתי רשמית ואמנים מתנגדי המשטר ברוסיה, בשנות השישים והשבעים. כשמרים שמעה את שם הנושא שבחרתי, היא הפנתה אותי לאמן מיכאיל גרובמן והמליצה עליו כעל מנחה לעבודת בגרות בתולדות האמנות. שמעתי בקולה, טלפנתי למיכאיל, אמרתי שמרים טוביה הפנתה אותי עליו וקבעתי פגישה.
התכוננתי לפגישה וקראתי על גרובמן כל מה שאפשר היה למצוא. ההכרות עם משפחת גרובמן הפכה עבורי לאירוע משמעותי ומסעיר. גרובמן היה בין אותם אנשים ספורים בין דוברי הרוסית באותה תקופה, שידע לדבר על אמנות עכשווית והכיר את כל הנפשות הפועלות בארץ ובחו´´ל. התלהבתי מפשטות השפה, בה הצליח לנתח סוגיות מורכבות באמנות קונספטואלית ובאמנות עכשווית בכלל וגם מהעדר הסנוביזם ביחס אלי. מיכאיל ואירה (אירינה ורובל-גולובקינה) פתחו בפני את ביתם, עזרו בכתיבת העבודה ומאוד התיידדנו. שמחתי על כך והייתי אסירת תודה. מיכאיל סיפק לי חומר ארכיוני מתוך האוסף שלו. כתיבת עבודת הבגרות נמשכה שנה שלמה. בשנת 1980 הגשתי את העבודה לבוחנת מטעם משרד החינוך (ד”ר מרים אור) וקיבלתי ציון גבוה. עותק אחד של העבודה שמור עד היום בארכיון של גרובמן.
במהלך כתיבת העבודה הקשבתי בסקרנות רבה לשיחות שהתנהלו בבית משפחת גרובמן: על מצבה של האמנות העכשווית, על חברי\אמני קבוצת לוויתן, על תפקידו של האמן בחברה וכו´… בתום כתיבת העבודה, מיכאיל הציעה לי להצטרף לקבוצת לוויתן. לא בדיוק הבנתי מה זה אומר, אך התלהבתי מההצעה של מיכאל ומצירופי המילים “סימבוליזם מאגי” ו-“מיסטיקה יהודית”. הצטרפתי לקבוצה. זה קרה לאחר שהאמנים אברהם אופק ושמואל אקרמן הפסיקו את פעילותם בקבוצת לוויתן. השתתפתי במספר תערוכות ומיצגים. בניהם: מיצג המשיח (1987) בירושלים, המיצג חלבניקוב 100 (1985) בתל אביב ותערוכה מסמל לטכנולוגיה, בתיאטרון ירושלים (1982).
אחרי סיום לימודי בבצלאל (1987) נפרדו דרכינו למספר שנים, אך הקשר נשמר עד היום.
בשנות השבעים והשמונים, האמן בוריס יוחבץ התגורר בשכנות אלי בגבעת סביון. אהבתי את העבודות של בוריס ובמשך שנתיים הייתי תלמידה שלו. למדתי ציור ורישום. באיזשהו שלב, הזמנתי את חברתי – דינה בליך, להצטרף לשיעורים. כשאני ודינה החלטנו ללמוד בבצלאל, אספנו את העבודות שעשינו במהלך הלימודים אצל בוריס והגשנו אותן לבחינות כניסה. שתינו התקבלנו…במשך שנתיים בוריס שמע ממני סיפורים נלהבים על הביקורים שלי אצל משפחת גרובמן. הוא רצה להכיר את מיכאיל ויום אחד פשוט אמרתי לגרובמנים שאני באה אליהם יחד עם בוריס. בשלב מאוחר יותר, גם דינה הכירה אותם. בוריס ודינה הצטרפו לקבוצת לוויתן. שניהם השתתפו בעוד מספר תערוכות ומיצגים, אחרי שעזבתי את הקבוצה.
בשנת 2010, עלה בי הרעיון לתרגם לעברית שירים של מיכאיל שהצחיקו אותי עד דמעות, שמאוחר יותר הפכו לספר החרות מגיע עירומה, שיצא לאור בהוצאת קשב לשירה, בשנת 2013.
משמאל: תהלוכת מיצג של קבוצת לוויתן: חלבניקוב 100, ברחוב דיזינגוף, בתל אביב (1985). בשורה הראשונה מימין: מיכאיל גרובמן (על הסוס). בשורה השניה, מימין לשמאל: לנה רביניביץ (זידל), מרק קפצ´יץ, דינה בליך. בשורה השלישית, מימין לשמאל: בוריס יוחבץ, איליה זונדלביץ, מרה זונדלביץ. צילום: לאזר דרנקר.
לצילומים נוספים באתר אנטיקווריאום: http://anticvarium.ru/lot/show/65730
מימין: קטע עיתונות (נובמבר 1985) אודות תהלוכת מיצג של קבוצת לוויתן:
חלבניקוב 100, שהתקיימה ברחוב דיזינגוף בתל-אביב בהשתתפות סופרים,
אמנים וקהל רב. ציור וקטע עיתונות מארכיון של מיכאיל גרובמן.
שחזור הטקסט של קטע עיתונות: אירוע פוטוריסטי
חלבניקוב, גדול המשוררים הפוטוריסטים הגיע לתל-אביב. הוא נדד מאה שנה ברחבי העולם מוקף בחבריו: מאיקובסקי, בורלוק, קרוצ´וניך, מלביץ´. בתל-אביב הוכתר על ידי הסופרים העבריים וקבוצת לויתן. הטקס התבצע במהלך תהלוכה שהתחילה מכיכר דיזינגוף והסתיימה בגלריה צבי נועם (בית ליוויק) ברחוב דוב הוז 30, ליד פינת רחוב גורדון. הדבר קרה בראשית נובמבר 1985 משעה 12:00 בצהריים.
השתתפו מקבוצת לויתן: מיכאל גרובמן, בוריס יוחבץ, איליה זונדלביץ, לנה רבינוביץ, דינה בליך, מרה זונדלביץ,
אירינה ורובל-גלובקינה. סופרים: פרץ בנאי, משה בן-שאול, אלי ברבור, ישראל בר כוכב, עמי דיקמן, גבריאל מוקד, אמנון נבות, רוני סומק, חיים פסח.
“סימבוליזם מאגי הוא ראיית עולם שבבסיסה מיסטיות של הכוחות האיתנים שבאדם. סימבוליזם מאגי באמנות הוא שיטה המאפשרת להתקרב לבלתי ניתן להסגה, שבחלקו רדום בנפש האדם. תפקידו להעביר את נפש האדם על פני הגשר המבדיל בין החומרי לרוחני למען תכיר הנפש את משמעות קיומה הארצי”. (קבוצת לויתן)
התהלוכה התקימה במסגרת “מיצג 85” (שפעים, עכו, תל-אביב) בעריכתו של יגאל בן-נון.
מימין לשמאל, בשורה הראשונה: אולגה רבינוביץ´(אמא של לנה), לנה זידל (לנה רבינוביץ´), זלטה גרובמן (הבת של אירה ומיכאל).
בשורה השניה, מימין לשמאל: מיכאיל גרובמן, דינה בליך, בוריס יוחבץ, אירינה ורובל-גולובקינה, 1984, גבעת סביון.
כריכת קטלוג התערוכה מסמל לטכנולוגיה
מתוך קטלוג התערוכה מסמל לטכנולוגיה
מימין: רשימת אמני קבוצת לויתן המשתתפים בתערוכה: ולדימיר יעקובלב, מיכאיל גרובמן, בוריס יוחבץ, לנה רבינוביץ (לנה זידל), דינה בליך, איליה זונדלביץ, לב נוסברג, גריגורי פטלס. משמאל: ולדימיר יעקובלב, נוף ארכיטקטוני, גואש על נייר
דינה בליך (Dina Blich):
עטיפת ספר השירה של
מיכאיל גרובמן “החרות מגיע ערומה”
תרגום מרוסית: לנה זידל
הוצאת קשב לשירה, 2013
עורך ראשי: רפי וייכרט
עריכת תרגום: עודד זידל
אחרית דבר: גלעד מאירי.
על העטיפה:
מיכאיל גרובמן,”כיצד נולדים ילדים”,1996, 2006, קולאז´.
עיצוב העטיפה: לנה זידל
לעמוד הספר החרות מגיע עירומה באתר הזה:
http://www.lenazaidel.co.il/translate-heb.asp?id=7
לנה ועודד זידל בהשקת הספר החרות מגיעה עירומה, חנות תולעת ספרים, תל אביב, יוני 2013, צילום: ליאוניד זייגר
מיכאיל גרובמן ולנה זידל בהשקת הספר החרות מגיעה עירומה, חנות תולעת ספרים, תל אביב, יוני 2013, צילום: ליאוניד זייגר
מתוך ספרו של גדעון עפרת, “מוסקבה – ירושלים”, מקורות האמנות הרוסית באמנות ישראל”, הוצאת לוין, 2024
עטיפת הספר מאת גדעון עפרת “מסקבה – ירושלים, מקורות האמנות הרוסית
באמנות ישראל”. הוצאת לוין, 2024
כפולות עמודים מתוך ספרו של גדעון עפרת “מוסקבה – ירושלים”. מאמר: “מיכאל גרובמן ו”לוויתן”. (עמ’ 231-233)
Show More