About

מיכאיל גרובמן, משורר, אספן, תיאורטיקן ואמן פעיל המשתתף בתערוכות רבות בארץ ובעולם, נמנה  עם הדמויות הבולטות בגל השני של האוונגרד בברית המועצות. בשנת 1976 ייסד בירושלים את קבוצת “לויתן”. בימים אלה מוצגות עבודות מהאוסף  שלו, לצד עבודות פרי יצירתו, בתערוכה “הניצחון על השמש – גלגולו של האוונגרד הרוסי”, שאצרה טניה סירקוביץ במוזיאון ישראל.

“מזדיינים” היא הכותרת שהעניק גרובמן לאוסף עבודות, הכולל כ-100 רישומים וציורים בנושא יחסי מין, מתוכו נבחרו העבודות עבור תערוכה זו. מקבץ  עבודות השונה משאר אוספיו, אותו הגה גרובמן לפני כשני עשורים, אז פנה לחבריו האמנים והזמין מהם עבודות בנושא. אלו התמסרו למשימה לא שגרתית זו, ברוח ההתגייסות החברתית הקולקטיבית של יוצאי ברית המועצות לשעבר, והעניקו לו את מבוקשו. ואכן, העבודות מתארות אקט מיני מפורש ומתאפיינות ביכולת טכנית גבוהה של ציור פיגורטיבי.

יחסם של האמנים לבקשתו של גרובמן לצייר “מזדיינים” הוא במידה רבה אינטימי והומוריסטי. ואכן, מהעבודות עולה תחושת קלילות, המלווה באזכורים תרבותיים מתחום הציור, השירה והספרות. אחדות מהעבודות הן מעין ״בדיחה פרטית״, או מחווה ישירה לבקשה. בעבודה של אלכסנדר שבארוב, (הדימוי על ההזמנה) לדוגמה, מצוטטים דימויים מציוריו של גרובמן – הפרופיל הוא למעשה דיוקן עצמי שלו, וברקע הדמויות המופשטות המוכרות מהם. הכיתוב על העבודה הוא “גרובמן על רקע זיון”.

גלגולו העכשווי של סגנון הריאליזם הסוציאליסטי,  על שורשיו העמוקים באמנות הרוסית, מקבל בעבודות רבות תפנית משעשעת. כך, בציוריה של זויה צ´רקסקי האירוניה נובעת מתיאור האקט המיני כמעשה בנאלי יומיומי, כזה שאינו רומנטי ואף לא ארוטי. הסצנות מלוות באלמנטים ביתיים כמו חיות מחמד הצופות בסיטואציה, וחפצים כדוגמת טלוויזיה, מחשב, ספר או פחית בירה, המדגישים ומגחכים את הטריוויאליות של הסצנה הדומסטית השגרתית.

הטקסט המלווה כמה מהעבודות מוסיף  לממד האילוסטרטיבי והקומי של ההתרחשות. זהו הדהוד לשימוש בטקסט בציורי האוונגרד משנות ה-20 וגלגוליו המאוחרים, ולמסורת ציורי הכּרזות והאיור.  בעבודה של ויקטוריה סמוליבה, נכתב ליד סצנת האקט המיני: “איפה שמת את חוברות הפורנו שלי? חיפשתי חצי יום ולא מצאתי”.

את הגישה  הישירה, הבוטה לעיתים, בעבודות, אפשר לזקוף להזמנה של גרובמן. זו הוגדרה באמצעות המילה “מזדיינים”, המעניקה הקשר מסוים לתפיסת המין (מתריס, מעין קללה, שאינו קשור לאהבה או לרומנטיקה) המאפשרת לכאורה חופש ביטוי נטול תקינות פוליטית.

גרובמן מציג את מקבץ העבודות בחלל האמנות האלטרנטיבי ״הלובי – מקום לאמנות”. בחירה לא שגרתית זו ממחישה את אופיו החתרני והמתריס, המשתקף גם באמנותו. הוא נע בחופשיות בין קטבים ויוצר חיבור ייחודי בין עולמות אינטלקטואליים ורוחניים ובין תכנים ארציים ויומיומיים, ממש כמו בשוּרה משירו* המצוטט בעבודתה של נטליה קוזנצובה: “אז מה עכשיו, הנשמה או הזין? חיי מין או מלכות השמיים?”

* מתוך: גרובמן, מיכאיל, “החרות מגיעה ערומה”, מרוסית: לנה ועודד זידל,  תל אביב: קשב לשירה, 2013.