אוצרות
האמן כבלש פרטי 2014
טקסט של לנה זידל לתערוכה של רונן סימן טוב: אמן כבלש פרטי, 2014. גלריה אגריפס 12, ירושלים
רונן סימן טוב -חתן הפרס ע”ש שושנה איש-שלום על יצירה אמנותית לשנת 2014
רונן סימן טוב, דיוקן עם ספר וסיגריה (אחרי ולסקז), 2011, שמן על בד
רונן סימן טוב, דיוקן עם ספר עם סרגל, שמן על בד, 2014
האמן כבלש פרטי / לנה זידל
בתערוכה האמן כבלש פרטי, בגלריה אגריפס 12, מציג רונן סימן טוב סדרת דיוקנאות, בה הוא מגלם תפקיד של מרגל העוקב אחר עצמו. הסדרה עוסקת בריבוי זהויותיו של האמן המתבונן אל תוך עולמו הפנימי ובחיפושיו האינסופיים אחר הדיוקן האולטימטיבי. במהלך הסדרה, מדיוקן אחד למשנהו, דמותו של של האמן עוברת מספר גילגולים; חוקר חרקים, רבנים וגדולים בתורה, חיילים, אלה שזהותם אינה ניתנת להגדרה, אלה הנראים כרוצחים שכירים, האמן עם הסרגל והאמן כבלש פרטי. כל דיוקן מייצג פן אחר באישיותו ומנסה להשיב על השאלה:”מי אני?”
האמן כיהודי נודד נע בין בבבואותיו המתרבות במסע של כמיהה אל המקום האוטופי, בו, אולי יום אחד, כל הבבואות והזהויות התחברו לדיוקן אחד. אך, בינתיים, נראה שהבלש, המתבונן, החוקר והעוקב אחר הדמויות – הוא זה שהפך לשחקן הראשי. ככל הנראה, הבלש מכין עצמו למפנה דרמתי בחקירה; לפי תמונת המצב כרגע, הדיוקן האבוד עוד עלול להתגלות ברווח (!) שבין העבודות של הסדרה…
נדודי האמן\בלש בעקבות זהותו החמקמקה מובילים אותנו, ל”דמות באוהל” – עבודה גדולת ממדים, שצבעוניותה נעה על הציר שבין כתום אינטנסיבי ללבן בוהק. במשטח הציורי מתגלה דמות אורירית, המסומנת על ידי קווי מיתאר זהירים ומכוסה במעטפת שקופה. לרגלי הדמות, על הקרקע מונח כדור בדולח. הקומפוזיציה יוצרת תחושה של מעשה כשפים: מרחב התמונה הופך לעדות אודות טקס מסתורי. במבט חוזר מתברר שהפעילות של הדמות, נושאת לא רק את הסממנים של טקס רוחני המתרחש בשומקום, אלא מרמזת אולי, על מקום ספציפי … אי-שם במזרח התיכון?
הדמות המכוסה, בנוף מדברי, מעלה אסוציאציות המתקשרות לאוהל מועד, אוהל צבאי, וגם ליריעת ניילון המשמשת כמגננה מפני נשק כימי. כל ההתרחשות, היא עוד תחנה בדרך במסע לחיפוש אחר הזהות לא רק במישור האישי, אלא גם חיפוש אחר זהות קולקטיבית ואולי אף דמותו של המנהיג.
התיאטרליות בעבודותיו של רונן סימן טוב, המהלכים הטרגי קומיים שבמשחק הזהויות, מובילים להרהורים על השבריריות של החיים, להתבוננות פנימית, לחיפוש אחר נקודת האחיזה החמקמקה ביחסינו אל המציאות המשתנה ללא הרף ולחיפוש אחר התשובות לשאלות : מי אנחנו? מה הוא פרצופנו ומהן השתקפויותיו?
