אוצרות

ורחוק מפנינים מכרה / לנה זידל

תערוכתה של רות שרייבר “ורחוק מפנינים מכרה” בוחנת את שורשיו של הדימוי הנשי, מתמקדת בדמויות נשים מתקופת התנ´´ך ומעניקה להן פן הרואי, טרגי ולעיתים גם אירוני.

שרייבר הופכת את חלל התצוגה לזירת מחקר מסתורית ופרובוקטיבית. היא מציעה לצופה להביט ולהרהר מחדש בכל הקשור בנוכחותן ובתפקידן של נשים בהיסטוריה ובתרבות. בעזרת צילום מבויים מציעה שרייבר אינטרפרטציה מקורית לדמויות נשיות מתקופת התנ´´ך ובונה סצנות המתרחשות בעולם מודרני. התבוננות בצילומים גורמת לבחון מחדש את כל הקשור לחכמה, גבורה ואומץ נשי בטקסט התנכ´´י, בתרבות היהודית ובתרבות האנושית בכללותה.

בצילומים המבוימים נשמע קולה הבקורתי של שרייבר, המעורר את הצופה לקרוא קריאה מחודשת את  הסיפורים שספר התנ´´ך אינו נוטה להדגיש. שרייבר מאירה את הפינות המוצללות. היא מתמקדת במקומות בהם התנ´´ך חוסך במילים, מצטנע, הופך את הגבורה לעניין של מה בכך. שרייבר משנה הדגשים ומתריסה דרך צילומיה: זוכרים את דבורה הנביאה שהביאה את הניצחון? זוכרים את אסתר? זוכרים את שרה? את רחב? את יעל?  

שיטוט בתערוכה מוביל לרפרודוקציה של מיכלאנג´לו “בריאת האדם” שמתפרסת על הקיר במלוא הדרה. במבט חטוף נדמה שכל הדמויות במקומן: אדם, המלאכים, תנועות הידיים והאצבעות המפורסמות ביותר בתולדות האמנות. אך עד מהרה מתברר שפרט אחד בקומפוזיציה שונה: אלוהים, על פי גרסת שרייבר, הוא, למעשה – אישה! אפקט הגילוי של אלוהים בדמות אישה, הוא בו-בזמן חוויה מצמררת וגם מגחיכה. הרהור נוסף בדימוי המטלטל מוביל לשאלה: למה בעצם עד עכשיו, היינו כל-כך משוכנעים לגבי מינו של אלוהים? למה היינו בטוחים שאלוהים הוא גבר?… בהצבתו של אלוהים בדמות אישה, מצביעה שרייבר על נוכחותה של שכינה – מהותו הנשית של אלוהים ביהדות ובתרבות היהודית, היא בונה הקשר חדש של סיפור הבריאה המרמז על האיזון המתקיים בעולמנו בין היסודות הנשיים והגבריים: בין בנות חווה ובני אדם. 

בהמשך ממתינה לנו פרובוקציה נוספת: “600.000” – סרט ווידאו שמשתמש בטכניקת אנימציה תלת מימדית ומציג את “עובדת” יציאת מצריים מזווית בלתי צפויה לחלוטין. הסרט ש”צולם” ממעוף ציפור, מציג בלופ את תנועת האנשים שעוברים באטיות בתוך הוואדי. בהחלטה המתוחכמת של בחירת זווית הצילום, מצליחה שרייבר לבטל את הבדלי המין בין האנשים: הרי מלמעלה – כולנו זהים. גם כאן, תוך צפיה בזרימה המהפנטת של הדמויות הקטנות מהדהדת אמירה פמיניסטית נחרצת והדיאלוג של שרייבר עם כתבי הקודש נמשך: “ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכתה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. וגם ערב-רב, עלה איתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאד”. ( ספר שמות, יב, 37-38).

למה כתוב ש600.000 גברים יצאו ממצריים, כאשר המספר של סך כל האנשים שיצאו ממצריים הוא כשני מיליון וחצי?… הדמויות האנושיות בלווי כבשים ופרות נעות בלופ ונראה בבירור, שמספרם עולה בהרבה על שש מאות אלף.

ספק שטיח ספק ווילון עשוי פרחים רבגוניים מרחף באוויר – “גן עדן מקדם”. עבודה פיוטית, אסתטית להפליא. מה זה? חגיגה של יופי טהור מימי קדם? האמנית מזמינה אותנו לצלול יחד אתה אל תוך החוויה של התלהבות אסתטית. הפרחים, כידוע, הם סמל קדום לנשיות, שפע, צמיחה ואושר. אפשר להירגע ולנוח? …לא ולא! אלה הם פרחי משי. הם לא אמיתיים. זוהי תפאורה מפוארת. אנו לא בגן עדן. למרות שלאלוהים פנים נשיות.