אודות

הגבירה בצהוב (מחווה למקס קורצוויל) \ לנה זידל

העבודה העשויה בפלסטלינה, מתכתבת עם היצירה “הגבירה בצהוב” (1899) של מקס קורצוויל, הופכת את הציור לפסלון תלת מימדי קטן ונושאת אלמנטים טרגי-קומיים. במבט חטוף, העבודה נושאת אופי קליל, משעשע-קישוטי: בדומה לפסלוני חרסינה עם סצנות אידיליות, שקישטו את סלוני אירופה מתחילת מאה ה17 עד תחילת המאה שעברה. עולם, הרושם “הסלוני” מתערער כשמתברר, שבמקום חרסינה הפסלון עשוי מפלסטלינה (חומר מאוד לא יציב) וגם כשהזאב הצהוב על הספה השניה מתגלה מאחורי גבה של הגבירה.

הזאב הצהוב, גם הוא טעון במספר רמזים סימבוליים: תקופת הפריחתה התרבותית של וינה בתחילת המאה ה20 (אותה מסמלת הגבירה) הייתה קצרה: זאת הייתה אירופה לפני פריצת מלחמת העולם הראשונה. הזאבים נשפו בעורף… בחרתי לא להפוך את הזאב למאיים בצורה מובהקת: הוא שוכב על הספה נינוח, הוא כמעט חיית מחמד: ספק שומר על הגבירה, ספק – מאיים, ספק – כבר טרף אותה…