אודות
טקסט של שוש אברבוך לקטלוגים של לנה זידל: כל המקומות קדושים 3 , 2008, שברון לב העיר, 2012
כל המקומות קדושים – 3 / שוש אברבוך
כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לבנות חלום
אפילו הימים קשים
יותר קשה מיום ליום
מתוך: ארץ קטנה עם שפם
מילים: מאיר גולדברג, שרה: קורין אלאל
לנה זידל שוב משלחת את להקת הזאבים שלה לשוטט ברחבי ירושלים ובאתריה המקודשים לשלוש הדתות. הזאבים מגיעים לרחבת הכותל, להר הבית ולגג המנזר בעמק המצלבה, וכן למקומות של חולין – מוסך במזרח ירושלים ורחבת בניין המשביר לצרכן. הם חוצים כבישים סואנים, מטפסים על בניינים ומשוטטים בגנים ציבוריים. זידל חיה את עולם הסמלים. רבדים של משמעויות והקשרים מזמינים את הצופה להתבונן ולשאול, האם הזאבים גלויים לעיני עוברי אורח ברחובות ירושלים או שמא רק לעיני האמנית? האם לעיתים האמנית מתרועעת עמם כאחת מהם? או שמא היא הרועה שלהם, מזמינה אותם ומכוונת למקומות שזקוקים להם?
כיום, הגישה הרווחת כלפי הזאב שלילית בעיקר והזאב מסמל סכנה ורוע. אך בעיני זידל הזאב הוא מרכיב חיובי, ולהקתו תומכת במקומות רוויי מתח, מטהרת ומעוררת אותם. ניתן לקשר בין עבודותיה של זידל לאמירתו של ג׳וזף בויס (Joseph Beuys) שהשווה את תפקיד האמן ל״שאמאן״. במיצג (I Like America and America Likes Me (1974 בגלריה רנה בלוק בניו-יורק, בויס, גופו מכוסה בד לֶבֶד ובידו מוט נחושת, שהה בחדר סגור עם זאב ערבות אמריקני וקיים עמו מגע רוחני.
ביצירותיה בוחנת האמנית הפמיניסטית קיקי סמית´ (Kiki Smith) את דמותו של הזאב, ובפרט במיצב שעוסק בסיפור כיפה אדומה. סמית׳ חוקרת את דמות הזאב ואת ה׳אחרות׳ שלו. היא דוחה את הפרשנות המקובלת ליחסיהם של הזאב וכיפה אדומה ומדגישה את הדמיון במקום את הניגוד שבין שתי הדמויות. ההדפס ילדה זאב (1999) ממחיש ומדגיש את הקרבה בין השניים. בעבודותיה של זידל הזאב מופיע ומתריע על הסכסוך הישראלי-ערבי, על שברו של החלום הציוני ועל המתחים בין הדתות, מתחים שהובילו להתרחקות מהמימד הרוחני אוניברסאלי. בעבודות רבות של זידל מתרחש תהליך של מטמורפוזה: כיפת כנסיה מתגלה כפּנים אנושיים, פנסי רחוב שומם מהבהבים בעיני הזאבים, הכל מתערבב בכל.
מספר סגנונות שמאפיינים תקופות היסטוריות משתלבים בעבודותיה של זידל, מאמנות ימי הביניים, הרנסנס המוקדם ועד התקופה המודרנית. עיסוקה של זידל בחזיתות מבניה הצבעוניים של ירושלים מזכיר במרומז פרסקאות בכנסיות, ובפרט את הפרסקאות של ג׳וטו די בונדונה (Giotto di Bondone) בכנסיית סן-פרנסיסקוס בעיר אסיסי שבאיטליה.
ג´וטו די בונדונה, גרוש שדים מארזו ( בקירוב 1300)
לנה זידל, זאבי הבשורה (2007)
בעבודה זאבי הבשורה של זידל אנו פוגשים מוטיבים נוצריים בדמותם של זאבים לבנים במקום יונת הבשורה הלבנה. הזאבים יושבים על גגות מכוניות על רקע מגדלי מזרח ירושלים. בעבודותיה של זידל ניתן למצוא הדהוד למיניאטורות המצויירות על קופסאות לאקה שמקורן באמנות עממית רוסית, שמוכרות לאמנית מילדותה.
הנסיך איוואן והזאב האפור
איור על קופסא
(המאה ה-20)
דוד ריב, וגר זאב עם כבש (1977)
זידל מגדילה סצנות מיניאטוריות לממימדים גדולים מאד אך הרוח האגדית נשמרת. פורמט העבודות עשוי להזכיר רצועות קומיקס המתארת את מסעות הזאבים. זידל מגיבה למציאות הישראלית באמצעות זאביה. היא איננה מוחה נגד מציאות זו אלא מציגה תמונת מצב, ובתור משתתפת פעילה מנסה לשנות את הנוף. אמנים ישראלים רבים עוסקים בשילוב בין קודש לחול ומגיבים למצב החברתי-פוליטי בישראל. בהדפס של דוד ריב וגר זאב עם כבש (1977) יש ניגוד בין הפסוק מחזון אחרית הימים שמצוטט בכותרת העבודה לבין הציור, שמתאר תמונת מצב שונה על פי פרשנות האמן. אמירתו של ריב חדה וברורה, ואילו ביצירותיה של זידל נדרשת עבודת גילוי ופיענוח.
זאבים על גג בניין ג׳נרלי – לבניין ג׳נרלי במרכז ירושלים היסטוריה וסמליות מיוחדת. לראשו ניצב פסל של אריה מכונף, סמלו של מרקוס הקדוש, פטרון העיר ונציה שהפך לסמלה. ב-1947 שימש המבנה מרכז אפסנאות של הצבא הבריטי, ובמלחמת העצמאות כבשו לוחמי האצ״ל את הבניין. אפשר לראות באריה סמל לירושלים המאובנת והקפואה. לצד האריה הדומם ניצב הזאב החי ומעורר אותו, ואולי אף מבקש להחליפו.
לנה זידל, בניין ג´נרלי(2007)
הזאבים במוסך מזרח העיר – הפעם מגיעים הזאבים אל אזור קו התפר בירושלים. במוסך זרוע רהיטים שבורים ועזובים תלויה יריעת פלסטיק, שהפכה לוילון כחול של תיאטרון. צבע הבד רווי משמעות ויתכן שהוא שואב את גוונו מדגל הלאום או מתכול השמים, שהפכו לשמי זהב. התפאורה הסוריאליסטית à la דה קיריקו יוצרת מעין אתר פולחן, שאליו מתכנסים הזאבים כדי לערוך את טקסיהם המסתוריים.
לנה זידל, מוסך (2007)
בעבודה דחפור מוצג דחפור צהוב שמפלס את דרכו בין מכוניות וזאבים שמשוטטים סביבו. ההתבוננות בעבודה מעלה שאלות שנוגעות למציאות הירושלמית הטעונה: היכן יחפור הדחפור? מה ייבנה? על חשבון מי?
לנה זידל, בולדוזר (2008)
העבודה TALITHAKUMI עוסקת ברחבת בניין המשביר לצרכן. ברקע ניצבים בניין המשביר החדש לצרכן, החזית המשוחזרת של בניין טליתא קומי, זאב בודד ומולו גמל מקושט. לשלטי המשביר לצרכן ומיסטר זול משמעות אירונית חדשה : ׳משביר׳, מילה מקראית ו׳מיסטר זול׳, שמשקפת צרכנות המונית. הדימויים מעצימים את תחושת האבסורד במפגש בין מזרח למערב, בין זאב אירופאי לגמל מזרח תיכוני, ונדחסים למעין גלויה עמוסת מסרים – כור ההיתוך הישראלי.
לנה זידל, טליתא קומי (2007)
העבודה מזרקת האריות היא טְרִיפְּטִיכוֹן על רקע מוזהב. לראשונה ניצבת במרכז דמות אנושית: בתה של האמנית. משני צדדיה שני זאבים שחורים ונוכחותם מורגשת בכל מקום, אך נדמה שאין הנערה רואה אותם. הזאב הגדול מתנער ויוצר סביבו ספיראלה ומתיז רסיסים לבנים לכל עבר. העבודה כולה בתנועה: הצבע נוזל, הספיראלה נעה, ונדמה שגם האריות במזרקה קמים לתחייה.
לנה זידל, מזרקת האריות (2008)
עבודותיה של לנה זידל מתארות מציאות של קולאז׳ שופע ניגודים, בנייה והרס מתרחשים בה בו זמנית. האמנית מתבוננת סביבה ללא פחד ונראה שיש בידיה פתרון, או מזור. זידל מרכיבה אִיקוֹנות עכשוויות שמבקשות קדושה גם במקומות של מטה. החול והקודש ביצירותיה באים לידי ביטוי הן בבחירת הנושאים והן בבחירת החומרים. בערבבה פחם, המייצג חומר של ׳מטה׳, עם זהב, המייצג חומר של ׳מעלה׳, יש מן העשייה האלכימאית.
למרות מורכבות המשימה, נסיונותיה של זידל, עם זאביה, לפלס דרך שזורים הומור ויצירתה אופטימית ביסודה. זידל נוטלת תפקיד פעיל ואיננה מצביעה מרחוק על סכנה ומוות. לפעולת היצירה מימד מאגי כמעט שמשפיעה על המרחב האורבני. מבחינתה של זידל, בכוחם של האמנים כ״שאמאנים״ לחקור ממלכות אלטרנטיביות, להשיב אנרגיה מרפאת ולהעניק צורה לכוחות שמעצבים את המציאות.
שוש אברבוך, אוצרת, 2008
לנה גולדמן, זאב, לנה זידל, שוש אברבוך, כל המקומות קדושים 1, 2006
גלריה אגריפס 12, ירושלים
לנה זידל ושוש אברבוך, כל המקומות קדושים 1, 2006
גלריה על הצוק, נתניה
Show More