אוצרות

אזעקת אמת / לנה זידל

שמים נקיים, נוף פסטורלי, צבעוניות פסטלית, שלווה, רוך ורוגע. זהו הרושם הראשוני שיכול להיווצר ממבט חטוף בעבודותיו של מיכאל יחילביץ´ מתוך הסדרה אזעקת אמת. במבט שני מתברר, שהשלווה אינה שלווה כלל, והרוגע – איננו רוגע. כמו כן, גם השקט והפסטורליות. למרות שכל המרכיבים “המרגיעים” הללו, אכן מתקיימים במשטח הציורי, עד מהרה מתברר, שהם מתקיימים שם – למראית עין בלבד,כתרמית, כחזון תעתועים. הצבעוניות הפסטלית הרכה, מתגלה כמעטפת ערפילית של הסיוט השקט המסתתר מתחת לפני השטח. המתח שמתקיים בעבודות, אינו זועק, אלא מסגיר  את עצמו על ידי פרטים זעירים: דלת המקלט הפתוחה למחצה, דמויות זעירות של אנשים השרועים על הקרקע, הצמתים והכבישים הריקים מאדם וכלי רכב. גם אם לעתים, נראים כלי הרכב לעין, הם מופעים כתקועים בפקק: כלואים בין כותלי חומת בטון אין-סופית. אפקט הזמן שנעצר מתגלה גם בהעדר הנפשות הפועלות של הדרמה האילמת וגם בנוכחותם. המציאות הנגועה בסיוט חושפת את עצמה דרך התנוחות  של הדמיות שמכסות את ראשיהן בידיהן, בצלליות של אנשים הרצים בדרכם למקלט; בדמויות זעירות, שנדמה ששכחו את עצמן בתחנות האוטובוסים, בעיירות שכוחות-אל.

ובכן – מה הוא המקום הזה? מסתבר, שאלה הן פני האימה העשויים בצבעוניות פסטלית. אלה הם פני הסיוט, וככל הנראה, גם פנינו, בזמן אזעקת אמת. אך למרות כל הדרמה, הציור של יחילביץ´ לעולם לא יהפוך את עצמו לאילוסטרציה נאיבית. עבודותיו של יחילביץ´ תשמרנה תמיד את איכותן הציורית. בבסיסן של עבודות אלה מונחות קומפוזיציות הבנויות בקפידה, כמו כן, גם הדיוק הצורני והצבעוניות מעידים על תהליכי חיפוש עיקש בתהומות האין-סופיים של המרחב הציורי. ולמעשה, בהקשר לסדרה הזאת, נדמה, שבהחלט ניתן לדמיין את מיכאל יחילביץ´ כצוללן היורד אל המעמקים של ציוריו, ומשם, מתוך המקום של תנועה מהפנטת של צבע וצורה, אין ספק: הוא באמת שומע את יללתה של אזעקת האמת!