About

זאבים / זאב גולדברג

התמזל מזלי להיות עד ללידתה של סדרת “הזאבים” של לנה, להיות עד לכל השלבים של היצירה ושל צמיחתן של היצירות ושל היוצרת עצמה במקביל.חוויה זו צרבה בנפשי נתיבים למעמקים שלא ידעתי על קיומם.

בסדרת הזאבים הראשונה, התמודדה האומנית עם דמות הזאב מול החלל, והאינטראקציות הרגשיות בין השניים. הסדרה השנייה הרבה יותר שכלתנית והזאב האירופאי עושה עלייה ומתנגש לא עם החלל הריק, אלא עם “הכאן והעכשיו” הישראלי. הצבתו מול המקומות הקדושים ותמונות מהיומיום של חיינו יוצר מפגש מרתק, כך שמאחורי כל תמונה ותמונה מסתתר סיפור, או נכון יותר, פרק בסאגה הרחבה של סידרת “כל המקומות קדושים”. כל מתבונן ומתבונן יוכל למצוא בה את הסיפור שלו, של משפחתו או של מדינת ישראל בכללותה. כל מתבונן ומתבונן יוכל למצוא בה את הסיפור שלו, של משפחתו או של מדינת ישראל בכללותה. אני חייב להודות שלא אהבתי את מה שסיפרו לי שתי התמונות האחרונות של הסדרה, אשר הציגה בתחילתה את הזאב כדמות עוצמתית רומנטית ומסתורית, ולקראת סופה הפכה אותו לדמות שטוחה, נלוזה ויומיומית. אין בתחושותיי אלה להפחית, ואך להיפך, מכישרונה של האומנית, עצם העובדה כי תחושה זו מועברת בחיות כה רבה מזכירה לי במידת מה את בן ארצה, דוסטוייבסקי, אשר גם דמויותיו מעוררות תיעוב והערכה בו זמנית.

בסדרה זו ניתן לראות את סיפורו של כל אחד ואחד מאיתנו, את דרכו מנעוריו מלאי האידיאלים והאנרגיות לקראת בגרותו ושחיקתו על ידי היומיום. ניתן לראות את סיפורה של העלייה מרוסייה ואת הטמעתה בנוף ארצנו. או אם תרצו את סיפור התנועה הציונית מלאת האידיאלים והאנרגיות בראשיתה, וההפרטה של כל ערך מקודש בסופה. סדרה זו מציבה בפני הצופה מראה שאולי רבים מאיתנו לא יאהבו את אשר יראו בה, אך אני בדעה, שסדרה זו תתפוס מקום כבוד בין נכסי צאן ברזל של התרבות הארץ-ישראלית.

זאב גולדברג, 2007