About

מחוץ למסגרת / קרין לויט

במאמר מרתק בקטלוג תערוכתה של לנה זידל בבית האמנים בירושלים, ניסה גדעון עפרת להתחקות אחר “חידת הזאבים” בציוריה. לצופה בעבודתה של זידל, שנוכחות הזאבים מלווה אותה זה עשור ויותר, קשה להתנתק מהמטען התרבותי האדיר שנושאים הטורפים הכלביים. זאבים היו והינם סמל לאפוקליפסה, מזכיר עפרת, למוות, לאסון וחרדה. הם הרעים והמפחידים באינספור טקסטים ספרותיים, מוסיקליים ופסיכולוגיים; והנה, טוענת האמנית שמציירת אותם שוב ושוב, גדולים ושעירים, אפורים ולבנים ושחורים ופושטים על רחובות ירושלים השוממים, “הזאבים שלי טובים!”. “האם איאות לוותר על הזאב הרע של כיפה אדומה ופטר והזאב?” תוהה עפרת לנוכח הקביעה וממשיך לשאול בשמץ של הומור עצמי, “האם אוכל לוותר על הפרשנות השואתית בהתחשב בנטיותי הנפשיות האפוקליפטיות, שלא לומר בהתחשב בעושר המקורות המיתולוגיים בנושא הזאב?”.

זידל נולדה ב-1962 ברוסיה ועלתה לישראל בגיל 14. היא מתגוררת בירושלים והציגה בה מספר תערוכות יחיד מאז תום לימודיה בבצלאל. במקביל לעבודתה כאמנית, עוסקת זידל מגיל צעיר בלימודים רוחניים, למידת והוראת מדיטציה. הפן המסקרן הזה בחייה סיפק את התשובה התיאורטית לשאלות שמעלה עפרת בדבר מקור הזאבים המתרוצצים במוחה של האמנית ושמוצאים את דרכם פעם אחר פעם אל בדי הציור שלה. “ציורה של לנה זידל נמשך אל שני הקצוות שמפרים האחד את משנהו”, מסכם עפרת, “… שניות השלווה והדריכות, הטוב והאימה, הקדושה והחולין, הרוחני והארצי, הישועה והקץ… השניות הזאת היא פיצול בורא”. תערוכתה של זידל, “זאבי חוצות” (אוצר: אלברט סוויסה), תינעל מחרתיים בירושלים.